27/02/2011

ביום שישי בצהריים לפני שבת של פרשת "ויקהל" הגיעה אחרית הימים באולם צוותא בתל אביב למשך כשעתיים.


באותו האולם סביב אותה הבמה התקבצו ובאו שמאלנים תל אביבים, מתנחלים מיהודה ושומרון, פלשתינאים מבית לחם והסביבה, רבנים מזוקנים עטורי כיפות לבנות לצד שייחים סופיים עוטי כאפיה, נגן דרבוקה וחלילן מבית לחם לצד קלידן ואקורדיוניסט מתקוע. אב שכול שבנו נהרג בפיגוע הנורא בישיבת מרכז הרב, לצד איש פלשתיני שאחותו,אם לששה ילדים, נהרגה בכפרה מאש חיילי צה"ל.

כולם באו לכבודו של האיש המופלא הרב מנחם חי שלום פרומן.
האיש שיודע לקרב בין הרחוקים, האיש שיודע איך למחוא כפיים כך שכף יד ימין מתחברת אל השמאל, האיש שיודע איך להביא את השונה וההפוך לאחדות אחת.
שתהיה לו רפואה שלמה.כמה שאנחנו צריכים אותו כאן עכשיו.
ולרגע אחד קצר הייתה תקווה גדולה באוויר שאפשר גם אחרת. שהשלום עדיין חי.

יום אחד,כך אני מאמין ומקווה כולם יהיו שם במקום הזה.
אז למה לא עכשיו מה שבטח יבוא כבר מחר?