29/11/2009

לא היה ברור לי באיזו עיר אני נמצא.וגם לא באיזה זמן. דבר אחד ידעתי:אני נמצא בבית כנסת קטן וחם, זה הוא יום שבת, בחוץ יורד גשם.

בית כנסת היה מסודר בספסלים עליהם כבר ישבו בשקט המתפללים,ביניהם ראיתי רב חשוב בגלימה וכובע.הוא נראה מהורהר ומכונס בתוך עצמו.
התפילה עדיין לא החלה.
כולם ישבו בשקט כאילו חיכו לאיזה סימן שאיש משום מה לא נותן.
האם אני צריך לתת את האות?
לא הייתי בטוח והחלטתי להמתין,כמו כולם.
האור היה עמום ורך.
קמתי ממקומי ועברתי בין המתפללים לבדוק אם יש לכולם סידורים.
הסתבר לי שחסרים שלושה סידורים.
אמנם מצאתי סידור אחד פנוי אבל הוא היה משונה.משולב עם יומן שנה ופרסומות ותמונות לא שייכות.
החזרתי אותו מיד אל הארון.
אמרתי למישהו שעמד לידי שאני קופץ רגע הביתה להביא שלושה סידורים.
בחוץ היה לילה ולא היה ברור לי איפה בדיוק אני נמצא,אמנם ידעתי שביתי ממש קרוב.
הרחוב המה באנשים וכל החנויות הו פתוחות ומוארות.
יכולתי להבין מכך שאני בעיר זרה,בחוץ לארץ,אולי זו אמסטרדם,למרות שזה בכלל לא נראה כמו אמסטרדם.
מעבר לרחוב ראיתי כמה אנשים שאני מכיר עומדים בפתח אולם מופעים.
אחת מהם עישנה סיגריה.
הם נופפו לי לשלום ואני חציתי את הכביש לעברם.
עמדנו ושוחחנו קצת,הם בהפסקה קצרה מהעבודה.
ראיתי את ידידי חיים עובר ברחוב,עם הכיפה השחורה שלו וזקנו המאפיר.
נפרדתי מהאנשים והדבקתי אותו.
הוא אמר לי שהוא בדרך לתחנת האוטובוס.
"מה, לא שבת היום?" שאלתי אותו,מרגיש לא בנוח שעדיין לא חזרתי לבית הכנסת עם שלושת הסידורים.הם אולי עדיין מחכים שם.
"השבת הגדולה אכן הגיעה", הוא אמר,"אבל העולם כמנהגו נוהג".