המלון

דע לך ששם היו חיים.אנשים בישלו צחקו אהבו חלמו היו והלכו...

דע לך שאחר צהרים אחד,בתחילת הקיץ,הופיע בשכונה בחור כבן עשרים וארבע,ממושקף ומזוקן,ללא תואר אקדמאי או מקצוע מוגדר.הוא שאל צייר עם זקנקן מאפיר וקסקט שעמד בפתח ביתו(מבפנים נשמע קולה של אשתו הצעירה,רך ופעמוני,מדברת אל בנם הקטן,ועלה ריח טוב של בישול ארוחת ערב)אם ידוע לו במקרה איפה יש כאן מקום פנוי לגור.הצייר הצביע לעבר הבניין המוזר שנקרא "המלון" ואמר שהוא נטוש ושאפשר לגור שם.

הצעיר עלה אל הקומה השלישית של המלון.הוא גילה חדר גדול מאוד שממנו מסתעפת מערכת של חדרים קטנים יותר.לכל חדר היתה מרפסת קטנה.והיה גם מטבח.הוא עלה אל הגג וראה ממנו את המרחב המשתרע מהחרמון כמעט עד הכנרת.

ירד הלילה והוא נשאר שם לבדו,מנסה אבל לא מצליח להירדם על מזרון בלוי,מתכסה בוילון ישן ומאובק שמצא זרוק שם על הרצפה,ששימש לו גם מעין כילה כנגד התנפלויות יתושים ענקיים ועוקצנים.

בבקר,אחרי ששוטט קצת בואדי הסמוך,נסע הבחור לדרכו,וחזר כעבור שבוע עם שני חברים.

השלושה התחילו לעבוד מיד כשהגיעו.הם ניקו את החדרים הרבים שבקומה השלישית,צבעו את הקירות בסיד לבן,התקינו מטבח עם כיריים של גז,עבדו יום יום שעות ארוכות בחצר עד שניקו אותה מכל עשבי הפרא והקוצים, ובמקומם שתלו גן ירק,שיפצו את המדרגות,ומשכו קו חשמל מהצייר השכן.

כל ערב היו מכינים ארוחה פשוטה:שקשוקה,תפוחי אדמה מטוגנים,טחינה, סלט ירקות.אחרי הארוחה היו עולים אל הגג יושבים ומעשנים צופים כמהופנטים בחלל העצום שנפרש לפניהם,מקשיבים לשקט הכביר,לפעמים פורטים קצת על גיטרה.

לכל אחד מהם היה חדר משלו,והחדר המרכזי הגדול ממנו הסתעפו כל שאר החדרים שימש להם כחדר אורחים.מדי פעם היו עולים אליהם לביקור שכנים,כמו השכן הצייר שמאוד שמח על כך ש"סוף סוף הגיעו למלון אנשים ברמה רוחנית גבוהה שבמקום לדבר בלי סוף על אוספנסקי מכינים ארוחת ערב טובה."

אבל לאט לאט השקט המבורך שהיה מנת חלקם של שלושת החברים הופר.

זה התחיל עם גיזלה, אישה אוסטרית בלונדינית עם תינוק פוזל בשם גבריאל שהיא קראה לו שצי,שהגיעה יום אחד וסיפרה שאין לה כסף,ושאלה אם היא יכולה ללון במלון כמה לילות "עד שתסתדר",והם הסכימו לה, והיא לקחה לה חדר,והם היו מתעוררים מוקדם בבקר לקול בכיו המר של שצי התינוק הפוזל ולקול לחישות ההרגעה ההיסטריות שלה באוסטרית.היא הייתה אישה מודרנית ומעולם לא נכנסה אל המטבח.היא הייתה אישה משוחררת ולפעמים הייתה משאירה את שצי הבוכה בסלון על המזרון,בחיתוליו המטונפים,מבקשת מהם שישימו עליו עיין כי היא צריכה ללכת לקטוף תאנים.אימא גנובה.

אחר כך הופיעה נערה בשמלה ארוכה ונעליים כבדות, ממושקפת,אמרה שקוראים לה בת שבע ושהיא באה להיות קצת יותר קרובה לטבע.היא הייתה עושה יוגה על הגג,אבל אמרה שבעיקרון היא לא מבשלת ולא עושה כלים.

אחר כך הגיעו שלום והגר מירושלים,בבגדים לבנים,עם אנרגיה תנכ"ית מתפרצת ,הקימו אהל בדואי גדול ליד המלון,והביאו לשם שני חמורים.

הגר שינתה את שמה לשרה,אחר כך לרות,בסופו של דבר קראו לה חגית.

היגיע יעקובל’ה מפתח תקווה עם שלושים כבשים, וכלב בשם מסקאליטו,הוא לקח לעצמו חדר בקומה הראשונה,היה נוסע בבקר ללמוד בפקולטה לחקלאות בתל חי,ואת העדר שיכן בחצר האחורית של המלון, "עד שימצא להם סידור קבוע".

הגיע דוד איש שלום שסיפרו עליו שאבא שלו הוא תעשיין עשיר,ושהוא רוצה להקים במקום מרכז לשלום ואחווה.

הגיע יוסף המטביל ובידו שלט עץ גדול:משיב הרוח ומוריד הגשם.הוא אהב לצחוק בקול ללא סיבה סבירה.

הגיע נחמן מתוך האפלה,מתוך הואדי.תמיד היה בא והולך.שלושת החברים התלוננו בפניו על כך שהם מאבדים שליטה,ושהמקום הפך לבית משוגעים, ושאף אחד מהאורחים לא טורח במטבח ובניקיון.

הוא אמר:"אין מה לעשות,אי אפשר לעצור את הגלגל ועומדים להגיע עוד ועוד אנשים ככתוב: אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה... כל אלה שהעיר מאסה ופלטה מגיעים אל המלון הזה שהוא בבחינת: מי יתנני במדבר מלון אורחים...ודווקא מכאן זה יתחיל, ומכאן זה יתפשט לכל מקום ככתוב: מצפון תיפתח...וזה יכול לקרות עוד הלילה ולכן כדאי שתחליטו על מה אתם הולכים רבותיי המלומדים הממושקפים בוגרי האקדמיה ,על תנ"ך או טכנולוגיה..."

הוא האמין שזו תקופה גבוהה לעם ישראל,ושבכל רגע עתיד לצאת המרצע מן השק.הוא אמר לשלושה שאין טעם להתנגד לתנועה המשיחית הגדולה שמתחילה אצלם במלון.הוא ייעץ להם לקחת לעצמם נשים כי "הגבר זה הפלוס ואישה מינוס וכשמתחברים יש חשמל, ומי שאין לו שקע בשביל התקע משפריץ זרע באוויר וחוטף קצר".

כה אמר ונעלם בחזרה אל תוך החשך של הואדי כמו נמר בר עייף ומזוקן.

ובמלון, כל החדרים קשורים בדלתות פנימיות,ובכל חדר סיפור אחר, וכל הסיפורים מתערבבים אל החדר המרכזי, ואל המטבח.

קול בכיו של שצי,הגיטרות,התפילות של שלום וחגית,פעיות הכבשים של יעקובלה, נביחות הכלבים, צחוקו המטורף של המטביל,הנאומים של איש שלום,הנבואות של נחמן, הדהוד הנעליים הכבדות של בת שבע.

ערב אחד באסיפת חירום על הגג הודיעו שני החברים לחברם שהם מוותרים ועוברים לירושלים.זה כבר יותר מדי כל מה שקורה כאן,הם אמרו,באנו בשביל השקט ונהיה כאן אקשן 24 שעות כמו ניו יורק.

למחרת הם עזבו.

כעבור מספר ימים הגיעה היונה.

היה זה ילד קטן צהוב שיער שבא אל ההלך שהגיע ראשון אל המלון ושאל אותו אם הוא אבא שלו.ההלך אמר,לא,אבל אני יכול להיות חבר שלך,הילד אמר טוב,והשניים בילו ביחד כל אותו היום.ואחר כך עוד יום.ועוד יום.אחר כך הילד הזמין את ההלך אליו הביתה.הייתה שם אמא,ותנוקת קטנה.ההלך נשאר שם חודשיים.על האש ועל המים.

אחר כך המשיך בדרכו.

אז אם אתה, ההלך הבודד,הולך בדרכי החיים הנפתלות,רואה על ראש גבעה בנין לבן גדול ונטוש בן שלוש קומות,עם מדרגות רעועות,וגג ללא מעקה,עם מרפסות קטנות מטות לנפול,דע לך שפעם היו שם אנשים שבישלו אהבו צחקו בכו ניגנו עישנו חלמו היו והלכו...