13/02/2004

ראיתי אתמול בלילה את התכנית על בני אמדורסקי עם חברים טובים שרים באולפן וכל כך התרגשתי.

מעטים הם ריגעי החסד על מסך הברזל.שעה של חסד היתה לי אתמול בערוץ 33.מוסיקה וסימפטיה ואהבת חיים גדולה,בלי עשן ובלי אש,בלי אורות מרצדים.
השלושרים,גשר הירקון,אסף אמדורסקי ואבא בני בשיר הנהדר שבני כתב ואסף הלחין "בואי אלי",אריק איינשטין, יהורם גאון,שלום חנוך, ישראל גוריון,והרגע הנפלא בסוף:בני אמדורסקי שר "אני גיטרה",ונעמי שמר שכתבה לו את שיר הפרדה המצמרר הזה,מגלה ללא מילים רק בהבעת פניה עד כמה היא מתרגשת לשמוע אותו שר את זה,ועד כמה היא אוהבת את האיש.
ובני אמדורסקי עצמו,סימני המחלה ניכרים בו,אבל הוא שופע חיים ושמחה,מוקף באהבת החברים והמוסיקה, עיניו נוצצות, מדברות,אומרות כל הרבה בלי מילים...
עשר שנים חלפו.
מאז שהלכת הרבה השתנה כאן.
אבל השירים היפים האלה( "ספרי אילת אהבים,למה עטפת ראשך צעיף סגול,על מה ריסייך עצובים וצוארך שחוח כגבעול...")נשארים איתנו כאן לתמיד.