הפרדס

אנחנו גרנו ממש ליד השטח הזה,שזכה למספר שמות:שטח 9,המחנה(כי היו שם שרידים של מחנה צבאי בריטי),והשם שאני אהבתי וכך קראתי לו תמיד: הפרדס.

את ילדותי העברתי שם,רוכב על סוס דמיוני לבד או עם חברים,משחקים בקאובויים ובאינדיאנים,את כל מדורות ל"ג בעומר ויום העצמאות היינו עושים שם,מחנה אוהלים בקיץ,בית על עץ באביב.

השטח הזה מוזכר רבות בספרו היפה של איתמר לוי"אטיודים למורגנה",למען האמת כמעט כל הסיפור שלו מתרחש שם,איפה שצילמו את הסרט"שני קוני למל" עם מיק בורשטין,ואיפה שלכדו בסופו של דבר את הרוצח הנמלט אנואר.

אני כתבתי על המקום הזה בספרי "זוכר כמעט הכל"בסיפור"עוד מעט".

את תמונת העטיפה של האלבום הנושא את השם הזה צילמנו על הגבעה,ליד בריכת המים,ליד אש בוערת.

אמרתי אז לצלם:עוד מעט לא יישאר מהשטח הזה כלום.עוד מעט.

ואכן,במשך השנים,קבלנים זריזים ותאבי בצע בסיוע פעיל של עירית גבעתיים קברו את כל היופי הזה תחת טונות של בטון אפור ומכוער.בניני מגורים גבוהים,חסרי כל השראה ארכיטקטונית צמחו כמו פטריות הזיה אורבניות על העשב והאדמה וגבעות הכורכר.טוב.אני מבין שזה דרך העולם ושהרבה כסף מתגלגל שם.אבל לא חסרים בתים ומגדלי מגורים בגוש דן,וכל כך חבל שלא הפכו את השטח הנפלא הזה לשמורת טבע מוגנת בלב העיר.ריאה ירוקה להנאת ולרווחת התושבים.ואם כבר בונים,למה לבנות כל כך חסר אופי ויופי.ואפשר היה לפחות לבנות רק על חלק מהשטח.וחלק להשאיר ירוק.אבל לא.ועכשיו,זהו,נגמר,על המעט שנשאר בנו בנין ענק,גוש בטון מכוער,מבחוץ זה נראה כמו כלא סוביטי,כמו מחסן קמח ענקי,וזה,כך התבשרנו חגיגית,הולך להיות הקניון של גבעתיים.באמת חסרים לנו כאן קניונים.העם נפשו יוצאת אל הקניון.העם רוצה לצאת במחולות סביב קניון הזהב.

הלכו עצי הפרי,גבעות הכורכר,הפרחים,ריח האדמה אחרי הגשם,ואיפה נעשה את מדורות ל"ג בעומר,ואיפה נבער את החמץ ערב פסח?אולי אצל ראש העירייה במשרד?

ולסיום אני מודיע לעירית גבעתיים ולכל מאן דיבעי:

לא רחוק מאיפה שהיה הפרדס,על גבעה אחרת,יש גן אחד ששמו "גן עליה שניה".זה מה שנשאר לנו.ואם יש מישהו שחושב לבנות שם קניון,או את סביוני גבעתיים גימל,שיידע שהוא מסתבך קשות עם נוער הגבעות של גבעתיים.אנחנו נתנחל ונגן על המקום בגופנו.פינוי חות מעון יהיה משחק ילדים לעומתנו.ראו הוזהרתם.