10/03/2012

בסיפור המגילה נעדר שמו של הקב"ה והסיפור מתנהל כאילו בדרך מקרה.
מקרה אחד מוביל למקרה שני. דבר גורר דבר. המגילה מגוללת את הסיפור ושמו של הקב"ה מסתתר ברובד העמוק הנסתר מהעין.

אסתר מזמינה את המלך והמן למשתה. ההיגיון אומר לך: הנה עכשיו היא תספר למלך שהיא בת לעם היהודי ושהמן רוצה להשמיד אותה ואת עמה.
אבל למרבה ההפתעה היא לא מגלה דבר אלא רק מזמינה את המלך ואת המן למשתה נוסף למחרת בערב.
איך אסתר מבינה ויודעת שהיא צריכה לחכות עוד 24 שעות?
ככל הנראה באינטואיציה נשית מופלאה או ברוח הקודש.
כי באותו לילה אחרי המשתה הראשון נודדת שנת המלך. והוא קורא בספר הזיכרונות שלו שאיש בשם מרדכי הציל אותו פעם מהתנקשות בחייו.
מכאן והלאה כל הסיפור מקבל תפנית בקצב מסחרר ובמשתה השני למחרת בערב לא צריך לעשות הרבה כדי לגרום למלך להוציא צו תליה מיידי להמן.

הלילה הזה מוצאי שבת פרשת "כי תשא".
מתוך שבת שלום אתה יוצא אחרי הבדלה למציאות של הסלמה בדרום.
100 רקטות ב24 שעות.
הפרשנים מנסים להסביר: זה קורה ככה כי ככה וככה.
ההסברים הגיוניים, אבל המצב לא הגיוני:

כדור ארץ אחד לבד מרחף בחלל אינסופי, בצדו האחד הוא חשוך, בצדו השני מואר, מסתובב סביב צירו, כמו מגילה סגורה, משהו קורה מתחת לפני השטח, פה ושם יוצאים שליחים בדחיפות עם פתשגן הכתב, אנשים מתים ואנשים נולדים ללא הרף, יש איזו תכנית איפה שהוא, זה הולך לאן שהוא, שימו לב אל הנשמה, תוך 24 שעות הכול יכול להתהפך.