"המעבורת" -סרט צ’כי

להפתעתי גיליתי שהמקומות שלנו באולם הם כמו מיטות,או כסאות נוח,כך שאפשר היה להשתרע בנוחיות רבה,לצפות בסרט ואולי גם לישון קצת.חשבתי שזה ודאי טוב לשמולי’ק.היינו רואים סרטים יחד,כשהיינו נערים,כשהוא היה מגיע לביקור מירושלים,אבל עכשיו,אנחנו מבוגרים,הוא עובד קשה, קרדיולוג בבית חולים איכילוב,ובודאי תועיל לו מנוחה באולם הקולנוע החשוך והממוזג.

הסרט התחיל.היה זה סרט צ’כי בשחור לבן,בסגנון הסרטים המוקדמים של מילוש פורמן,או רומן פולנסקי.סצנת הפתיחה,ערוכה בקצב מהיר,מתרחשת על מעבורת בנהר,להקת רוק צ’כית במסע הופעות.יש ויכוח מר בין האמרגן לבסיסט,בחור גדול מזוקן במעיל עבה וכובע פרווה עם אוזניות,שקם באופן מפתיע,לוקח את הציוד ויורד מהמעבורת.כדי להעביר את הציוד שלו לחוף הוא נזקק לשרות של מנוף, שעומד שם הכן,מעביר ציוד מהספינות לחוף לכל מי שדורש. מגבר הבס הגדול ועוד כמה ארגזים מועמסים במהירות על המנוף, הבסיסט קופץ לחוף,והנה נשמע קול שירה איטית,צלולה,מרטיטה.

מישהו שר:

"לכה דודי לקראת כלה,פני שבת נקבלה..."

כמובן שאני באולם,הצופה בסרט הצ’כי,מופתע לשמוע בפס הקול שירת קודש בעברית,המצלמה מתקרבת לאט לאט אל המנוף ומסתבר שהשר הוא המנופאי, בחור צעיר,לבוש בגדים כהים,עם זקן קצר וכיפה שחורה,בזמן שהוא מעביר את הציוד הוא שר לעצמו,בגעגוע,בערגה:

"לכה דודי לקראת כלה..."

שירתו מרגשת אותי עד מאוד,עולות דמעות בעיני, ולפתע, באורח פלא,אני בתוך הסרט,אני חלק מהסרט,אני על גדות הנהר,אני שר איתו,אבל הוא לא מביט לעברי כאילו לא קולט שאני מנסה לאמור לו שהוא לא היהודי היחידי אי שם בגלות צ’כוסלובקיה.

אחר כך הלכתי על החוף,הבסיסט נעלם,והייתה נערה שהלכה איתי לכיוון עיירת הגבול הצ’כית הקטנה,עם תינוק על הידיים,והיו בתים קטנים לבנים ורחבה עם בית קפה,ואחר כך הכול התערפל ונמוג.