בדרך לשדה התעופה היתרו,במונית,עם נהג כהה עור,חייכן וממושקף,בחליפה מחויטת.

בספר החזיונות, חלק ב’,יומן החלומות של רבי חיים ויטאל מצאתי כתוב:

המאמר המלא שפורסם ביום ששי ה19.9,בעיתון ידיעות אחרונות במוסף שבע ימים תחת הכותרת:"תפילת הדרך".

עכשיו,אחרי שכל מי שהיה לו מה לומר אמר את דברו,רציתי גם אני לומר את דברי,ולספר מה גרם לי לבטל את השתתפותי בערב האזכרה.

בית הקולנוע היה כבר חשוך כשנכנסנו,שמול’יק בן דודי ואני,והסרט עמד בכל רגע להתחיל.

מטר עז ניתך על גבעתיים לסירוגין אותו הערב. אמא ואבא ישבו בסלון,מול הטלביזיה,אמא סרגה,ואבא היה קצת מקורר,עטוף בחלוק צמר חם,בנעלי ביית,יושב על הכורסה.

יושב בשעת צהריים בבית הקפה ברחוב הראשי של שכונת מאזוול היל,זה היום האחרון שלי כאן.

היום אחר הצהריים שמעתי שיעור מפי רב ספרדי מקובל וקשיש,בבית מדרש קטן שבחצר ביתו,על צלע ההר המשקיף לכנרת.

מייקל צ’פמן: "עכשיו האור היחיד הוא מהכוכבים הצליל היחיד הוא מהגיטרה הזאת לא רחוק,האור העצל של בקר".

ברכבת מקרדיף ללונדון,יושב ליד החלון הגדול וכותב.

אדם מבוגר,לבד,רחוק מהבית,עוברים לו דברים בראש. דברים שלא עברו לו בימים הרחוקים ההם,כשנדד צעיר.

"nothing is real and nothing to get hung abaut…" (j.lenon)