בית קילנר

עברו עשרים ושבע שנים,והנה אני כאן בקנינגטון,יוצא מהפארק ומחפש את הבית ההוא, הגדול, המשותף,שגרתי בו למשך שני חודשי חורף לונדוני קר,בזכות "איגוד הפולשים" של צעירי לונדון,שהיו "מתנחלים" בבתים עזובים או ריקים, מנצלים את החוק המקומי שאומר שאי אפשר להוציא את הפולשים אלא בצו של בית משפט,והיו להם עורכי דין שהתמחו במשיכת משפט שכזה לאורך חודשים ולפעמים שנים,ובינתיים היה דיור חינם למחוסרי הדיור והממון.

ואני קיבלתי,יומיים לפני שחשבתי לחזור הבייתה,בדרך נס גלוי,דירת שני חדרים,ריקה מרהיטים,עם שטיחים קיר לקיר,עם חשמל מים חמים והסקה מרכזית עשרים וארבע שעות.

הבניין היה מאוכלס בעוד כמה עשרות צעירים כמוני,מכל מיני מקומות,אנגלים ואירים ספרדים ואיטלקים,והיו שם מסיבות בחצר,התוועדויות סודיות בחדרי חדרים,ולילות מטורפים, וארוחות משותפות,עד שבית המשפט,שאחרי ישיבותיו עקבתי בעניין רב, החליט שצריך לפנות את הדיירים הפולשים

ואני עזבתי את בית קילנר ואת לונדון לחזרתי לארץ ישראל.

זכרתי שהבניין נמצא מרחק של כמה דקות הליכה מסנט אגנס,אבל עכשיו הבטתי מסביב וראיתי הרבה מאוד בנינים כאלה,גדולים,קודרים,עם הרבה דלתות כניסות ומסדרונות.

הסתובבתי קרוב לשעתיים,וכל בנין שהתקרבתי אליו נראה לי מרחוק כמו בית קילנר,אבל כשהגעתי ראיתי שזה לא זה,והיה שם אחר כתוב על קיר הבנין.לא קילנר.

אחרי כמה זמן אמרתי לעצמי שדי עם זה,בשביל מה,הרי בטח לא אמצא שם אף אחד,ומה הטעם לנסות לחזור אל עבר כל כך רחוק שכבר היה ואיננו,החלטתי לוותר וללכת לכיוון תחנת הרכבת.

ממש רגע לפני התחנה,הייתה לי הרגשה שאולי זה קרוב. טוב.עוד מאמץ קטן.ואם לא אז לא נורא.נכנסתי לרחוב צדדי שנראה לי מוכר,הלך לקראתי גבר ממושקף עם זקן לבן ושיער מאפיר,פניו מוארות,חייכניות,שאלתי אותו אם הוא יודע במקרה איפה נמצא בית קילנר.

הוא אמר:"כן...זה ממש קרוב...אבל אני לא זוכר...רגע רגע,איפה זה על פני האדמה?"

אמרתי לו שאני שואל את השאלה הזאת כבר שעתיים וחצי,והוא אמר לי שנדמה לו שאני צריך ללכת ישר ואחר כך ימינה ושוב ימינה,ושזה ממש קרוב,ובאמת אחרי הפניה זיהיתי את הרחוב הצר,את הגדר עם הצמח המטפס,והנה,אני לא מאמין,הנה כתוב בגדול על הקיר:בית קילנר.

ומי היה הקילנר הזה בכלל אין לי מושג.

ובאין מצלמה בידי רשמתי ביומני:

יושב על גדר אבן בחצר קילנר האוס.

הבניין נראה ממש כמו שהיה.

יש סימנים שגרים כאן אנשים.מכונית,אופנוע,אופניים,עציצים רבים בחצר האספלט,ופה ושם עציצים בכניסות של הדירות.

שקט מוחלט.אני לא רואה אדם בסביבה,נראה קצת מוזנח. טוב,אני אדליק עכשיו סיגריה ואעלה קצת עשן לזכר הימים ההם. ואיפה הדה,טום מארק,כריסטין וכל השאר...

....שמעתי מישהו נכנס לרחוב,קול פסיעות,ונכנסה אל החצר אישה צעירה,בתשובה לשאלתי אמרה שרוב הבניין מאוכלס, חלק קנו את הדירות,חלק שוכרים אותן,היא שאלה אם אני מחפש דירה,ואמרתי שלא,אבל פעם הייתי מהפולשים לבניין, ב1980,מיד אחרי ששופץ והיא אמרה,כן,שמעתי על התקופה הזאת,חייכה לשלום ונבלעה בתוך הבניין,ושוב שקט, וציפורים,וקולות עבודה מבנין סמוך,מסור חשמלי,ויש כאן גדר משותפת עם בנין ענק תעשייתי גדול שלא זכרתי שהיה,ועכשיו נכנסת מכונית מסחרית לחצר,ואני אסיים לכתוב ואמשיך הלאה בדרך החיים.