יוחנן אליחי והערבית המדוברת

אמנם בבית הספר התיכון למדתי ערבית ספרותית אצל המורה לערבית עובדיה ללו, אבל בכל פעם שניסיתי לנהל שיחה עם חברי המוסיקאים גורג` סמעאן וסאלם דרוויש בשפת אימם מצאתי שיש פער גדול בין השפה הספרותית שלמדתי לבין השפה המדוברת.

השפה הערבית היא חלק מהנוף של ארץ ישראל. זה המצב. כך היה וכך יהיה. אבא שלי וסבא שלי דיברו ערבית ושרו בערבית.

כשהייתי בן שמונה שיחקתי ילד בדואי בסרט סיניה ולצורך הדיאלוגים שהיו לי בסרט למדתי קצת ערבית מעטאללה מנצור, עיתונאי מנצרת, שאף לימד אותי לשיר את השיר העממי "אלעוזביה", שאת מילותיו אני זוכר היטב עד היום, מה שנקרא גירסא דינקותא.

כשעבדתי עם גורג` וסאלם על האלבום "הלה" העמקתי את ההיכרות שלי עם השפה. ישבתי שעות ארוכות עם המשורר יעקוב חיאט ובעזרתו תרגמתי את שירי האלבום לעברית.

אז זהו זה. החלטתי שהגיע הזמן ללמוד את השפה המדוברת וחיפשתי באינטרנט ערכת לימוד.

אחרי חיפוש קצר הגעתי את אתר של חברת מינרווה, המציעה חבילת לימוד של השפה הערבית המדוברת שכוללת חמישה דיסקים וחמישה ספרים. היה שם שיעור לדוגמא. הקשבתי לו וזה הלך ככה:

"מין האדא?" - מי זה?

"האדא ג`ורג`, אל מודיר" – זה ג`ורג` , המנהל.

"ומין האי?" –מי זאת?

"האדי מרים, בינתו"- זוהי מרים בתו.

ג`ורג`? מרים? כמובן שמיד הזמנתי את ערכת הלימוד, שאגב, מחירה היה ממש שווה לכול נפש.

התחלתי להקשיב לשיעורים ולעקוב אחרי הנאמר בחוברות המצורפות. מצאתי שאני נהנה מאוד. כמו מקשיב למוסיקה.

שיחות ברחוב, בכפר, בשדה,במכולת, בתחנת האוטובוס, עם הרבה הומור חכמת חיים ופתגמים.

ועל כול השיעורים המועברים בנעימות ובנחת מרחפת אווירה בשומה של כפר בגליל, אפשר ממש להריח את הזעתר הקפה השחור והטבק.

מצאתי כתוב בספר שהקורס הנלמד הוא לפי שיטתו של יוחנן אליחי. הספרים מלאים בקריקטורות מלאות חן והומור שהוא עצמו צייר. ובתוך השיעורים שזורות הרבה עצות טובות של המורה המלמד, יוחנן אליחי. לפי שליטתו הנפלאה בעברית ובערבית ולפי שמו השורשי חשבתי שמדובר על יליד הארץ, אדם שנולד כאן וחי את המקום, שספג את השפה ואת הנוף מילדותו.

חיפשתי עליו אינפורמציה באינטרנט והופתעתי לגלות שמדובר בנזיר נוצרי ממוצא צרפתי, שנולד בעיר קטנה ליד פאריז בשנת 1926 ושמו המקורי ז`אן לרואה.

כשנחשף לזוועות השואה הדבר חולל תמורה בנפשו והוא החליט לקשור את גורלו עם מדינת ישראל. הוא הגיע לארץ בשנת 1956 והתיישב ביפו.

הוא קיבל אזרחות ישראלית בשנת 1960 ושינה את שמו ליוחנן אליחי.

תקופה מסוימת התגורר ברמת גן. הוא מספר שלפעמים היה נכנס לבית הכנסת הסמוך למקום מגוריו ומתפלל.

אחר כך עבר לגור בגליל בתרשיחא ושם החל לכתוב את ספרי הלימוד שלו.

מעניין איך דווקא הוא, הזר הצרפתי, הצליח כל כך לרדת לעומק שתי השפות האלה ולחבר את שיטת הלימוד המרתקת הקולחת והנעימה שלו,הספוגה באהבה למקום,לאנשיו ולתרבויות השונות שלצערנו עדיין לא מצליחות לחיות בשלום.

הוא מדבר על כך עם אורי יסעור בשיחה שפורסמה ב2007, ומספר עד כמה כואב לו המצב הקשה וחוסר ההידברות בינינו לבין העם הפלשתיני.

בשנת 2008 קיבל דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה.

יוחנן אליחי בן למעלה משמונים, חי כיום בירושלים, בדירה צנועה.

יוחנן יקר, אנחנו לא מכירם באופן אישי, אבל הרבה תודה לך על ערכת לימוד נהדרת. אני עדיין לא ממש מצליח לדבר בערבית המדוברת, אבל נהנה לאללה מעצם ההקשבה לדיסקים והקריאה בספרים. חזק וברוך.