26/03/2006

שמעתי את המשורר עודד פלד אומר פעם,בשיחה על אורי צבי גרינברג,וולט וויטמן,וג’ק קרואק,שאמנם לאמריקאים יש עלינו יתרון גיאוגרפי עצום,הם יכולים לנסוע ימים ולילות במרחבי היבשת הענקית שלהם,ואילו אנחנו יכולים לנסוע רק שעות ספורות,סגורים ולכודים בתוך שלושה גבולות יבשה עוינים וגבול ים.אבל לנו יש מרחב זמן קדמוני ועתיק שאין להם.ההיסטוריה האמריקאית הולכת אחורה שלוש מאות שנה,ואילו שלנו כאן בארץ ישראל הולכת אחורה שלושת אלפי שנה ויותר. וזאת היא מעין נחמה.שאפשר לנסוע כאן בזמן כל כך רחוק.

לפעמים אני שואל את עצמי לאן הייתי רוצה לחזור אם הייתה ברשותי מכונת זמן,והייתה באפשרותי לעשות נסיעה אחת בלבד.
ובדרך כלל אני עונה לעצמי שהייתי רוצה לעשות שבת בצפורי,בגליל התחתון, כמאה שנה אחרי הספירה, בבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא,שבגמרא קוראים לו בקיצור:רבי.או רבי הקדוש.
כן.דווקא לשם.ולא לימי בראשית המוארים והפתוחים(לראות את יעקב פוגש את רחל ליד הבאר),ולא לימי המלכים(לשמוע את דוד מנגן לשאול)ואפילו לא לשמחת בית השואבה בבית המקדש כשהלויים שרים בכל הכוח,שירה שהייתה נשמעת(ללא הגברה)עד ליריחו.

אני לא לגמרי בטוח מדוע זו הבחירה שלי.
אולי זה בגלל שבבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא נחתמה המשנה,או בכל אופן התחילה להיכתב,ושם התבססה היהדות כפי שאנו מכירים אותה היום,ואולי זה בגלל האור הרב והנקי שבוקע מהסיפורים על הזמן ההוא,בנוף הגלילי,בין טבריה לצפורי,כשהרומאים שלטו בארץ,אבל בגלל הידידות שבין רבי יהודה הנשיא לקיסר אנטונינוס הייתה ליהודים כאן תקופה שקטה,באופן יחסי, והם לא עסקו בעניני מדינה או מלחמה,אלא בחקלאות, מרעה, צאן, בקר, דרך ארץ ותורה.

יום אביב בבית המדרש של רבי יהודה הנשיא בצפורי.באוויר מבחוץ מגיעה המולה מהשוק.פה ושם עזים פועות.כלב נובח.רבי יהודה דורש.לפתע הוא מריח שום.הריח חריף ולא נעים.רבי הקדוש ידוע כאדם ענוותן אבל קפדן.הריח מפריע לו.
"מי אכל שום?"הוא שואל.
דממה בבית המדרש.החכמים מביטים במבוכה אחד על השני.פיות פתוחים נסגרים.כולם נושמים בזהירות.
"מי שאכל שום שיקום וייצא",אומר רבי יהודה הנשיא.
רבי חייא הגדול קם ויוצא.כולם יוצאים אחריו.רבי נשאר בבית המדרש לבדו.
למחרת עם עלות השחר נפגשים בדרך רבי חייא ורבי שמעון,בנו של רבי יהודה הנשיא.
"מדוע ציערת את אבא?"שואל-נוזף רבי שמעון את רבי חייא ,"מדוע הגעת לבית המדרש כשריח של שום נודף מפיך?"
"חס ושלום",עונה לו רבי חייא,"אני לא אכלתי שום.אבל ידעתי שאם אני אצא כולם יצאו אחרי,ועשיתי זאת כדי לא לבייש את זה שבאמת אכל שום".
(על פי סנהדרין י"א)