כולם יודעים
14/12/2004
נפגשנו לפנות ערב בבית קפה, הוא נאנח הביט מסביב ואמר שהוא מסתכל על כל אלה שנראים נוצצים מחוברים עכשוויים לבושים לפי צו האופנה חפופי שיער יודעים איפה לאכול ומה לשתות יודעים לאן טסים ומה כולם עושים
מדברים במכשירים הסלולאריים שולחים הודעות מקבלים תגובות אוכלים במסעדות יוקרה שוק טלה ברוזמרין הולכים לתיאטרון לקולנוע למופעי מחול למוסיקה לפתיחות חגיגיות של אירועים מתוקשרים יש זרימה המון אדם יש שיטפון אבל הוא מרגיש בחוץ מעבר לגדר מביט בכל זה ולא מבין מה קורה אלמוניות ובדידות מנת חלקו נדמה לו שכולם עושים חיים משוגעים כולם נהנים ומבלים כולם יודעים מה קונים עכשיו ועל מה מהמרים וכל המשחק הזה הוא לא מבין אותו זה עולם של עשירים והוא מרגיש עני זה עולם של מצליחנים והוא מרגיש מופסד לבד בצד.
כל גיבורי התרבות שלי הוא אמר כל הסופרים כל הזמרים שפעם הערכתי כולם עזבו אותי לבד והלכו לגדל כרס ולנפח את חשבון הבנק שלהם ואני כבר לא יכול לשמוע אותם הם מזכירים לי את חלומות הנעורים האבודים שלי הם מבסוטים מעצמם וזחוחי דעת ואני כבר כמעט שלא קורא ספרים בטח לא אוטוביוגרפיות של אנשים שעשו את זה והצליחו בגדול ומה הם רוצים ממני להוציא לי את העיניים ואחרי זה עוד לבוא ולספר לי כמה זה בודד שם למעלה בפסגה. פה ושם אני קורא משהו אזוטרי ומוזר כמו מחקר לא נחוץ על זמנים שחלפו ואינם על ימי הביניים או על זן נכחד של חיות בר. פה ושם יוצא לשוטט ברגל ברחובות שגדלתי בהם ואיפה הם כולם איפה כל בני המחזור שלי כולם שיחקו אותה באמריקה כך נדמה לי ורק אני נשארתי כאן ברחובות ילדותי.
ואל תסתכל עלי ככה, הוא אמר, וקח אותי בבקשה בעירבון מוגבל מאוד, זה מצב רוח כזה שירד עלי הערב הזה, מחר יום חדש.
"שנזמין עוד הפוך קטן?" שאלתי.
"נו,שוין", הוא נאנח, "שנזמין."
מדברים במכשירים הסלולאריים שולחים הודעות מקבלים תגובות אוכלים במסעדות יוקרה שוק טלה ברוזמרין הולכים לתיאטרון לקולנוע למופעי מחול למוסיקה לפתיחות חגיגיות של אירועים מתוקשרים יש זרימה המון אדם יש שיטפון אבל הוא מרגיש בחוץ מעבר לגדר מביט בכל זה ולא מבין מה קורה אלמוניות ובדידות מנת חלקו נדמה לו שכולם עושים חיים משוגעים כולם נהנים ומבלים כולם יודעים מה קונים עכשיו ועל מה מהמרים וכל המשחק הזה הוא לא מבין אותו זה עולם של עשירים והוא מרגיש עני זה עולם של מצליחנים והוא מרגיש מופסד לבד בצד.
כל גיבורי התרבות שלי הוא אמר כל הסופרים כל הזמרים שפעם הערכתי כולם עזבו אותי לבד והלכו לגדל כרס ולנפח את חשבון הבנק שלהם ואני כבר לא יכול לשמוע אותם הם מזכירים לי את חלומות הנעורים האבודים שלי הם מבסוטים מעצמם וזחוחי דעת ואני כבר כמעט שלא קורא ספרים בטח לא אוטוביוגרפיות של אנשים שעשו את זה והצליחו בגדול ומה הם רוצים ממני להוציא לי את העיניים ואחרי זה עוד לבוא ולספר לי כמה זה בודד שם למעלה בפסגה. פה ושם אני קורא משהו אזוטרי ומוזר כמו מחקר לא נחוץ על זמנים שחלפו ואינם על ימי הביניים או על זן נכחד של חיות בר. פה ושם יוצא לשוטט ברגל ברחובות שגדלתי בהם ואיפה הם כולם איפה כל בני המחזור שלי כולם שיחקו אותה באמריקה כך נדמה לי ורק אני נשארתי כאן ברחובות ילדותי.
ואל תסתכל עלי ככה, הוא אמר, וקח אותי בבקשה בעירבון מוגבל מאוד, זה מצב רוח כזה שירד עלי הערב הזה, מחר יום חדש.
"שנזמין עוד הפוך קטן?" שאלתי.
"נו,שוין", הוא נאנח, "שנזמין."